פרק ט' – סיום המבול והברית בין אלוהים לבין בני נוח
פסוקים 1
- 7
·
עם סיום המבול, לאחר שנוח ובני משפחתו יצאו מהתיבה, ה' בירך אותם וציווה
עליהם כמה מצוות.
·
האיסורים שהוטלו על האדם:
א.
איסור על אכילת חיות בעודן בחיים, בכדי למנוע התעללות בבעלי החיים: "אַךְ בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ".
ב.
איסור על רצח, הענשת הרוצח והנימוק לאיסור: "וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם
לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ.. וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ, אֶת נֶפֶשׁ
הָאָדָם. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם
אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם".
·
ה' בירך את נוח ואת בניו, והברכות דומות לברכות שניתנו לאדם הראשון:
א. "... פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ
אֶת-הָאָרֶץ".
ב.
שליטה על בעלי החיים: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל
כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם,
בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה,
כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל".
פסוקים 8 – 17: הברית בין בני נוח ואלוהים
·
ברית היא התחייבות,
לעיתים דו-צדדית, כאשר כל צד מחוייב לקיים דבר מה.
לאחר שה' הציג בפסוקים את המצוות לבני נוח, הוא עצמו מתחייב שלא יביא
עוד מבול על הארץ: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי
אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא יִהְיֶה
עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ".
·
אות הברית – הקשת בענן: הקשת אמורה להזכיר
לה' את התחייבותו שלא יביא שוב מבול על הארץ.
הקשת היא כלי מלחמה. ה' כביכול תולה את כלי מלחמתו, הקשת בלי המיתר,
ובכך מכריז על סיום המלחמה באדם. בעוד שהמבול סימל את מלחמתו של אלוהים בבני האדם
החוטאים, הקשת מסמלת את הפיוס ביניהם: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן
בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת, עוֹלָם. יג אֶת קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית,
בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת,
בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ
חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ".
הקשת, כאות הברית, מזכירה את סיפור המבול המסופוטמי: לאחר
המבול, אשתר –אלת הפריון והמלחמה, הרימה את הענק (השרשרת) שקיבלה מהאל אנו, ונשבעה
שהענק הזה יהיה לה כאות וכתזכורת לימי המבול. כמו כן, בסיפור הבריאה הבבלי 'אנומה
אליש', מסופר שלאחר שהאל מרדוך הרג את תיאמת, הוא תלה את קשתו בשמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה