שמואל ב', פרק ט'– מעשה החסד של דוד למפיבושת
בפרק זה מסופר על מעשה החסד שעשה דוד עם הצאצא האחרון של יהונתן,
מפיבושת . דוד ציווה כי רכושו של שאול יימסר למפיבושת, וכי הוא יאכל לחם על שולחן
המלך כל ימי חייו.
בחלק הראשון של הפרק מסופר על הבירור שערך דוד האם נשאר מישהו בחיים
מצאצאיו של בית שאול:
"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הַאֶפֶס עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל?
וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ, חֶסֶד אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ: עוֹד בֵּן
לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם".
בשמואל ב' פרק ד', פסוק 4 נמסר מידע על בנו
של יהונתן שנותר בחיים, ועל נסיבות הפיכתו לנכה:
"וְלִיהוֹנָתָן, בֶּן-שָׁאוּל, בֵּן, נְכֵה רַגְלָיִם; בֶּן חָמֵשׁ
שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל, וַתִּשָּׂאֵהוּ
אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס, וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ,
וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת".
במזרח הקדום היה נהוג כי מייסד בית המלוכה החדש, היה עושה כל שביכולתו
להכחיד את בית המלוכה הקודם, כדי למנוע מצאצאיו לשוב ולתבוע את זכותם למלוך.
זו הסיבה שמפיבושת חשש מאד לחייו כאשר נקרא לבוא לביתו של דוד.
בניגוד למקובל, דוד הודיע למפיבושת ש:
1. הוא יירש
את כל שדותיו של שאול, וכך יוכל לפרנס את משפחתו.
2. הוא
יוזמן לביתו של דוד, לאכול עם משפחת המלוכה ועם נכבדי הממלכה, כל ימי חייו.
מכיוון שדוד מודע למוגבלויותיו הפיזיות של מפיבושת, הוא מצווה על
ציבא, עבדו של שאול, לדאוג לכך ששדותיו של מפיבושת יעובדו, והתבואה תשמש לפרנסתם
של מפיבושת ובני משפחתו.
בפעולות אלה, מימש דוד את שבועתו ליהונתן, לפני שנפרד ממנו, שלא יפגע
בצאצאיו של יהונתן, כשיהפוך למלך על ישראל:
"וְלֹא-תַכְרִית אֶת-חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי, עַד-עוֹלָם; וְלֹא,
בְּהַכְרִת יְהוָה אֶת אֹיְבֵי דָוִד, אִישׁ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. טז וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן, עִם-בֵּית דָּוִד;
וּבִקֵּשׁ יְהוָה, מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד.
יז וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת-דָּוִד, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ: כִּי-אַהֲבַת נַפְשׁוֹ, אֲהֵבוֹ. (שמואל א' פרק כ')
